החלטה בתיק בע"ח 2036-06-13

בפני בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן- " החסד"פ"). 

המבקש מואשם בבית משפט זה בביצוע רצח ועבירות נוספות. על פי המתואר באישום, המבקש התפרץ לדירתו של המנוח, בה התגורר יחד עם אשתו ושני ילדיו, ודקר את המנוח למוות, כל זה על רקע חשדו של המבקש כי המנוח ניהל קשר רומנטי עם אחותו.

במסגרת בקשתו זו, המבקש עתר לקבל לידיו את המסמכים הבאים:

רשימת מלוא החומר שנאסף או נרשם במסגרת החקירה על ידי המשטרה; מסמכים מסוימים המסומנים במספרים המפורטים בבקשה; חוות דעת של ד"ר בובליל; תמלולים של קלטות חקירה, בהתאם למה שמפורט בבקשה; הרישום הפלילי של החשודים הנוספים שהיו עצורים בפרשה; דו"ח סודי בעניין אדם בשם מוחמד עמאש שהוגש בדיון מיום 15.1.13; מסמך מב/2 אשר הוגש בדיון בבקשה להארכת מעצרו של עמאש עמאש ביום 16.1.13; דו"ח סודי בעניין אדם בשם סעיד עמאש מיום 20.1.13; הקלטת בין מוחמד עמאש לבין עמאש עמאש מיום 13.1.13; הקלטה בין מוחמד עמאש לבין עמאר עדנאן מיום 28.1.13; העתק כרטיסי החבוש של כל העצורים שהיו בתיק.

לגבי רשימת חומר החקירה, המבקש טען כי אין בפניו את רשימת כל החומר שנאסף בתיק זה, לכן אין בפניו אינדיקציה כלשהי אם קיבל את מלוא חומר החקירה. עוד טען המבקש כי רשימת "מפתח התיק" שהועברה לידי באת כוחו היא חסרה וחלקה שגוי, לפיכך הוא מבקש לחייב את המשיבה לערוך רשימה מפורטת של חומר החקירה, וכן לערוך רשימה של עבודות המ"ט אשר בוצעו בתיק.

לגבי שאר המסמכים המבקש טען כי מדובר בחומר רלוונטי להגנתו והם נכנסים לגדר חומר חקירה, אשר עשוי לסייע לו בניהול הגנתו. בנוסף, מדובר בחומר הנוגע באופן ישיר בלב לבה של הפרשה, לפיכך הוא רלוונטי לאישום.

המבקש ציין  במסגרת פרשה זו, נעצרו חשודים אחרים אשר הודו בפני מדובבים על ביצוע הרצח , והיו עצורים למעלה מ-30 ימים, כאשר המבקש היה משוחרר.

לגבי הדו"חות הסודיים, המבקש טען כי מאחר והמשטרה טענה בבית המשפט כי בידיה חומר רב נגד עמאש, אזי במצב זה, כאשר בסוף הוגש כתב אישום נגדו ולא נגש האחרים, החומר בעניינו של עמאש הופך להיות חשוב ביותר לניהול הגנתו.

תשובת המשיבה

לעניין חומר החקירה, המשיבה טענה כי החומר נרשם וסודר ע"י איש צוות חקירה ונשלח למשרדה של ב"כ המבקש, והתקבל ע"י המזכירה, ותוקנו כל הדברים הדרושים תיקון.

לעניין המסמכים, המשיבה טענה כי עו"ד סרוג'י ממשרד ב"כ המבקש הגיע למשרדי המשיבה והועמד לרשותו כל החומר על מנת שיוכל לעיין בו ולבדוק מה חסר אצלו.

לעניין התמלילים, לטענתה כל התמלילים הועברו, ויש אסמכתא. כך גם לעניין הרישום הפלילי.

לעניין הדו"חות הסודיים, המשיבה טענה כי כבר נקבע בפסיקה כי דו"חות סודיים אינם מהווים חומר חקירה, אלא מדובר במסמך פנימי שהוא עיבוד של חומר הנוגע לחקירה, לפיכך אין המבקש רשאי לקבלם.

לעניין ההקלטות, המשיבה טענה כי ההגנה קיבלה אישור להעתיק את ההקלטות הנ"ל.

לעניין כרטיסי החבוש של המבקש, לטענתה הם הוזמנו בעקבות בקשות ההגנה והועברו לידיה כבר ביום 26.5.13. לעניין הכרטיסים של שאר החשודים, המשיבה טוענת כי הן אינם רלוונטיים, ואינם מהווים חומר חקירה, מאחר ולא מובן כיצד הם יכולים לסייע למבקש בהגנתו.

דיון והכרעה

לאחר שמיעת טענות הצדדים, נראה כי אין מחלוקת ביניהם לעניין עתם קבלת חומר החקירה, למעט לעניין החומר הנוגע לדו"חות הסודיים, וכרטיסי החבוש של שאר החושדים.

בנוגע לדו"ח הסודיים, מסכים אני עם עמדת המשיבה כי מדובר מסמכים פנימיים של רשויות החקירה, המהווים עיבוד של חומר חקירה קיים, לפיכך הם אינם מהווים חומר חקירה, ראו לעניין זה: 

"אחד מסוגי החומרים, אשר נקבע בפסיקה כי יבואו ככלל בגדר החריג לעיקרון הגילוי, הן "תרשומות פנימית" של רשויות החקירה והתביעה. מסמכים פנימיים אלה - דוגמת: סיכומי חקירה, עיבוד וניתוח הראיות ודיונים פנימיים של רשויות החקירה והתביעה - לא ייחשבו ברגיל ל"חומר חקירה", ולא יהיו כפופים לחובת גילוי ולזכות העיון (ראו: בש"פ 7008/97 מדינת ישראל נ' הורוביץ, פ"ד נא(5) 224 (1997); בש"פ 5989/01 מדינת ישראל נ' פרג ([פורסם בנבו] , 27.8.2001); בש"פ 62/02 מדינת ישראל נ' נרקיס ([פורסם בנבו] , 31.1.2002)). הטעם לחריג זה הוא החשש כי חשיפת אותם מסמכים הכלולים בקטגוריה המכונה: "תרשומת פנימית" תפגע, למעלה מן הדרוש, בסדרי עבודתן של רשויות החקירה והתביעה, וביכולתן לערוך תרשומות כאלו (השוו: בש"פ 10787/06 אבו שחאדה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו] , 17.1.2006); בש"פ 10480/07 בניזרי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 31.3.2008)).